ביקור במסעדת 'פאסטל'

לבחור מסעדה בתקופת קורונה זאת חוויה שאף פודיז מבנינו לא חשב שיעבור כנראה בשנת 2020. מי חשב לעצמו אי פעם שנצטרך להזמין מקומות במסעדה ולוודא שהם שומרים על ההנחיות ואכן בודקים חום בכניסה, ממלאים הצהרת בריאות, שהשולחנות במרווח 2 מטר אחד מהשני ולא מכניסים מעבר לכמות המוגבלת לפי החוקים החדשים. אה, ופרט לא פחות חשוב שלא יהיה יקר מדי בתקופה כזאת מאותגרת כלכלית. מה שכחנו לציין? שיהיה בנוסף לכל זה גם טעים. שמישהו יעיר אותנו מהסיוט הזה! מה סך הכל ביקשנו ללכת למסעדה ולחוות חוויה קולינרית נורמאלית בשלמותה?

אז זה קרה! יצאנו למסעדה לחגוג את יום הולדתה של טלי אחרי תקופה ארוכה שלא פקדנו אף מסעדה כאשר הייתה לטלי בקשה אחת בלבד – לחוות מסעדה בפעם הראשונה והמסעדה שנבחרה היא מסעדת 'פאסטל". המסעדה שוכנת במתחם שוקק בו נמצאים מוסדות התרבות המובילים של תל אביב ולכן כמתבקש מושכת אליה קהל יעד שפוקד את המוזיאון, הקאמרי והאופרה הישראלית, כלומר במילים אחרות זו לא מסעדה שפונה אלינו לצעירים שאוהבים חדשנות קולינרית אלא לקהל יעד מבוגר יותר שמעדיף כמה שפחות שינויים וחידושים, אבל החלטנו שנבוא בראש פתוח.

נכנסנו למקום והיינו פשוט בהלם. המקום מעוצב פשוט מדהים! נוסיף ונאמר שזו לדעתנו המסעדה היפה ביותר בתל אביב. העיצוב של המסעדה נותן תחושה של המשך ישיר מהמוזיאון עם הולוגרמה שרצה על הקירות, בר רחב שממוקם במרכז המסעדה ושטח גדול ומרווח שמאפשר פרטיות לכל קבוצת סועדים באשר היא. הכל נקי ומעביר תחושה טובה. ואוו. התחלה טובה חשבנו לעצמנו.

הושיבו אותנו במהרה בשולחן שלנו אותו כמובן הזמנו מראש ללא המתנה כלל וניגשו אלינו מאוד מהר לקחת הזמנה של שתייה. פלוס נוסף - הם לא נותנים ללקוח לחכות אפילו שנייה. יש מספיק צוות מיומן, ערני ואדיב שנותן מענה מהיר לכל לקוח ללא צורך להמתין. התפריט חיכה לנו על השולחן – מקומט ולא אסתטי יש לציין – דבר שהפתיע אותנו מאוד היות ומדובר במסעדה ששמה דגש על הפן העיצובי והאסתטי שלה. עם מספר מנות לא גדול יחסית: 8 מנות ראשונות, 2 מנות פסטה, 3 מנות דגים, 3 מנות עיקריות בשריות. נדגיש שאנו בעד תפריטים מצומצמים במסעדות! אל תתנו ללקוח שלכם לשבור את הראש ולהתלבט יותר מדי. זה מראה על קלאס ופאסון אבל, ויש פה 'אבל' גדול אם יש לכם תפריט לא גדול אוי לכם אם כל מנה תהייה לא פחות ממדויקת.

כפתיח הזמנו מנת לחם שהגיע חם וטרי עם מטבל אחד בלבד של קרם חצילים שרופים שהיה טעים מאוד וזיתים. היינו מוסיפות עוד מטבל אחד מעניין היות וחצילים זה לא מרכיב שהוא קונצנזוס. לא כולם אוהבים ומתחברים לירק זה ובנוסף, ליצור קצת גיוון, מה רע ?

למנות ראשונות הזמנו כרוב ממולא, סשימי טונה וברוסקטה טרטר דג ים. ראשון הגיע הכרוב ממולא, לאבנה מעושנת, אורז בסמטי, בהרט, צימוקי אוכמנייה, פלפל חריף ועשבי תיבול. הנראות של המנה הייתה לא טובה בלשון המעטה. פלחים של כרוב כיסו את כל המנה בצורה מגושמת וחובבנית. הכרוב עצמו היה מימי ותפל עם טעם מעט שרוף שהאפיל על המנה וכל המרכיבים שהונחו מתחת לכרוב לא השתלבו בטעמים כלל בעינינו ויצרו מנה פשוט לא טובה, מנה סתמית לטעמנו.

לאחר מכן הגיעה המנה של הסשימי טונה- גספאצ'ו מלפפון וענבים, קולרבי מוחמץ, תפוח גרנד סמית, שקדים מותססים וג'ינג'ר כבוש. המנה נראתה יפה ומזמינה, איזה כיף חשבנו לעצמנו זו תהייה מנה טובה. הרי בואו נודה באמת, כמה אפשר לטעות במנות של דגים נאים כל עוד הדגים טובים וטריים? אז זהו, שלצערנו הם הצליחו לטעות. הטעמים במנה היו שטוחים ולא המריאו לשום מקום. לא היה תיבול מספק למנה וביקשנו מהמלצרית מלח ולימון כדי לשדרג את המנה, וזה עזר במעט.

ואז הגיעו הברוסקטות עם דג.. טונה. שוב דג טונה. כל המסעדנים למיניהם אנו פונות אל הלב שלכם אל תגישו שתי מנות של אותם דגים בתפריט אחד שהוא לא גדול בלאו הכי- תגוונו ! המנה הייתה טעימה אבל הרגשנו שעובדים עלינו. בואו נשים את הקלפים על השולחן. מדובר במסעדת שף, במחירים של מסעדת שף ולא של בר תל אביבי רגיל אז למה מגישים מנה כמו בבתי קפה תל אביביים פשוטים שלא מתיימרים להיות מסעדות שף במחיר של מסעדת שף? חברים, אף אחד לא בא למסעדת שף לאכול ברוסקטה עם איולי ציפוטלה ודג טונה טרי ודי טעים יש לציין, אין ספק, אבל בלי שום ניסיון להבריק במנה ולהפוך אותה לשלך, למנה שתואמת את המקום, את השם ואת המחיר. ולצערנו (בלי ספוילרים) יש מצב שזו הייתה המנה המוצלחת ביותר בערב.

עברנו למנת ביניים שהגיעה לשולחננו – ניוקי עגבניות תמר צלויות, אספרגוס, שום, יין לבן וריקוטה פרסקה. כשקראנו את המנה בתפריט חשבנו לעצמנו שכל המרכיבים שאנו אוהבות נמצאים יחד במנה אחת ולכן היא בטח תהייה וואו. ה-מנה שלנו הערב. אז מבחינת נראות היא לא נראתה מדהימה אך עם זאת לא נוראית וכמיהתנו העזה למנה טובה וטעימה הייתה חזקה יותר מהכמיהה שלנו למנה יפה. הניוקי היה רך ומדויק ונימוח בפה, רמת עשייה שתואמת סוף סוף מסעדת שף ולא בית קפה. אבל, שילוב כל המרכיבים יחד במנה והיד המתבלת הסופית לצערי השאירו את המנה כולה כמנה של בית קפה ולא של מסעדה. אז המנה הייתה בסדר, טעימה. ושם לצערנו זה נעצר. ואנחנו הרי לא אנשים שמסתפקים במנה שהיא רק 'בסדר' נכון?

אז המלצרית הנחמדה מתקרבת לשולחן עם המנה האחרונה להערב. אני לוחשת לנסטיה שתתפלל חזק שזו תהייה האחת, המנה שתציל את הערב.

מנה עיקרית הוגשה לשולחננו – דג לברק צרוב עם קרם ארטישוק ירושלמי, תרד תאילנדי, פטריות ירדן, מלך ופורטבלו, ציר מרמייט וליים. הגשה נחמדה אך מאוד מיושנת לטעמנו, לא מתחכמת בכלל ואפילו קצת משעממת. הדג עצמו היה עשוי טוב, היה חסר לדעתנו הפיניש הסופי של התיבול שנייה לפני ההגשה. קרם ארטישוק טעים (סמיך מדי ) אך עשוי טוב. טעמנו מכל מרכיב לבד בפני עצמו ולאחר מכן לקחנו ביס אחד גדול שמכיל את כל המרכיבים של המנה יחד, ונשבר לנו הלב. עוד מנה עם טעמים שטוחים ומשעממים. הרמנו ידיים.

הגענו לשלב הסופי והמנחם של הערב –הקינוח. נסטיה רצתה להזמין כהרגלנו כמה קינוחים כדי לטעום כמה שיותר היות ומדובר בשתי פודיז לא פראייריות בכלל אבל מיתנתי אותה שבהתחשב בהיסטוריה של הערב נזמין קינוח אחד, נראה מה טיבו ומשם נמריא. ומזל שכך.

תפריט הקינוחים הכיל 4 קינוחים: עוגת גבינה, סורבה ריקוטה ופרסקה, נמסיס שוקולד ופלאן חלב עיזים אורגני, משמש כבוש וקציפת מאחלב וזה כמובן היה הקינוח הנבחר, כי אין סיכוי שנזמין עוגת גבינה או עוגת שוקולד בחייכם חבר'ה קצת יותר מחשבה. ההגשה של הקינוח הייתה מאוד יפה יש לציין, טעמים קלילים שמתאימים לסיום של ארוחה כבדה ולא קלילה אך גילוי נאות – שעה אחרי שטעמנו את הקינוח כבר הספקנו לשכוח את הטעם שלו וזה אומר הרבה.

לא נורא חשבנו לעצמנו, עדיין חווינו שתינו מסעדה בפעם הראשונה, קיבלנו שירות מעולה וזכינו לראות את אחת המסעדות היפות בארץ.

'שירות' בסולם 1-10 הניקוד הוא: 10

צוות מיומן, אדיב וערני. דואג לפנק את הלקוחות ולתת תחושה נעימה. לא חסר כלום ולא המתנו לכלום. קצב הוצאת המנות היה זורם ונינוח ובזמנים טובים והגיוניים.

'עיצוב ואווירה' בסולם 1-10 הניקוד הוא: 9

כבר ציינו שמבחינת עיצוב המסעדה ממוקמת אצלנו במקום הגבוה ביותר אבל מבחינת אווירה הווליום של המוסיקה היה כל כך נמוך (שתואם את האוכלוסייה יש לציין), עד ששמענו את השף צועק מהמטבח ואת רעש הצלחות והסכו"ם שדימה תחושה של חדר אוכל ולא של מסעדת יוקרה.

'אוכל' בסולם 1-10 הניקוד הוא: 6

חוץ מהמנה של הכרוב שלטעמנו הייתה – לא טובה. יתר המנות היו בסדר גמור ולא מעבר. ובמסעדת יוקרה שגובה מחירים לא נמוכים ומגדירה את עצמה כמסעדת שף ידועה ומוכרת היינו מצפות למנות שהן הרבה יותר מ'בסדר'.

לסיכום, המסעדה מצריכה ביקור של פעם אחת בחיים רק כדי לחוות את העיצוב של המקום במלואו אבל לא מעבר. זו לא מסעדה שדיברנו עליה בפליאה לאחר מכן עם מכרינו ושאנו נזכרות במנות שאכלנו וטעמים שטעמנו בערגה והתלהבות. אין שום מנה שהטעמים שלה זכורים לנו בפה- וזו הבעיה. אנחנו דור של אנשים שאוהבים אוכל, שמקדשים אוכל טוב ומעריכים אומנות במטבח ואנחנו לפחות, נהיה מוכנות לשלם עבור אוכל טוב- אבל לא בכל מחיר.